אנטי פאטרן שלא רבים נותנים לו משקל הוא הנטיה לבזבז זמן כשמצהירים שאין זמן, כתוצאה מחוסר משמעת ומבלי להבין שחצאי דקות מצטברות לשעות שלמות.Bikeshedding.

חוק הטריוויאליות של פרקינסוןאומר בערך כך: דיון על נושאים מסובכים יהיה קצר וקולע, כי לאף אחד אין מספיק אומץ או ידע כדי להרחיב בנושא. לעומת זאת דיון על נושאים פשוטים יתארך לשווא, כי כולם מבינים ולכולם יש מה לומר. במילים אחרות, כשאתה לא יכול להיראות חכם, אז סייג לחכמה שתיקה. כשאתה כן יכול, אז לא משנה שדעתך לא תועיל לדיון, להראות מעורבות יגרום לך להרגיש חשוב, ומה יותר חשוב מלהיות חשוב?

אחת מהתכונות הדרושות למפתח היא הצניעות. כשאין לך מה להוסיף, כשאתה חדור מטרה ויודע שאם תוסיף תגרע, אז פשוט אל תוסיף. זה מה שנקרא אחריות. כל 10 שניות שמבוזבזות בסטנד-אפ (בצוות של שישה אנשים) הן דקה של עבודה שהלכה לפח. חייבים לדעת מה ההגדרה של "תועלת" לשיחה. סוגיה שעלתה בלהט השיחה והתבררה כ"נו באג", היא "נו באג" ואין שום סיבה להתעכב עליה.

בממוצע, חברה שמנהלת אג'ייל טוב אמורה להפסיד שעת עבודת מהנדס בשבוע על שיחות סרק. אם חברה מפסידה שעת עבודת מהנדס ביום, לא בשבוע, המצב גרוע. שעת עבודה היא סטנד-אפ שהתמשך בקבוצה של 6 אנשים, 10 דקות יותר ממה שהיה אמור להמשך. שזה בערך שלושה משפטים מיותרים שנאמרו ושלוש תשובות למשפטים האלה. 20 ימי עבודה בחודש, וזה אומר ש-20 שעות מהנדס הלכו לפח על שטויות.  אם בחישוב גס משכורת של מהנדס לחודש היא 10000$, כך 20 שעות מהנדס בחודש יוצאות בקירוב 1000$ שנעלמים רק בגלל משפט מיותר שנאמר והיה יכול לא להיאמר. ואני לא מדבר בכלל על זמן שהולך לפח בגלל קוד לא קריא והזמן שלוקח לפענח אותו, או בגלל הנחיות ואפיונים לא ברורים שמצריכים ביאורים והבהרות (שזה בקלות יכול לגלוש לעוד, לפעמים, שעתיים ביום לכל חבר צוות, כלומר בכל יום עבודה זורקים לפח משכורת של יום של מהנדס). אני מדבר רק על זמן שנזרק על נושאים טריוויאליים ולא חשובים, שעלו בשיחה רק כי היה לך חשוב להראות שאתה קיים ואתה עושה משהו.

מה שאני מנסה לומר כאן זה לא שאל תדברו על כלום, ולא שתחיו תמיד באווירת לחץ שבה מילה מיותרת עולה כסף. אנחנו בני אדם ובני אדם זקוקים להשתחרר, אדם זקוק למנוחה ולעבוד עם פייסבוק יכול להגדיל את התפוקה עם העומס המנטלי שיש על כתפיו של מהנדס משתחרר בדקת פנאי אחת. אבל סטנד אפ אינו פנאי, ולפעמים האגו של אנשים מעביר אותם על דעתם. אם אתם רואים שהסטנד אפים שלכם מתארכים מעבר למה שתכננתם, אמרו דרשני. יש שתי ברירות: או להחמיר את הקפדנות, או להרפות, לוותר על הגדרות ואולי סקראם לא באמת מתאים לכם. סקראם אינו שיחת סטטוס ואינו במה לדיונים בנאליים, סקראם הוא מפגש חדור מטרה ולטובת זה, כמו במסדר צבאי יש צורך במשמעת. והסקראם מאסטר אינו גננת, הוא מפקד.

ועוד קטנה עלחוק פרקינסון, שאומר : "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה". מה קורה כשלחוצים ואין זמן לעשות כלום? הפתרון, כמובן, הוא להרחיב את הצוות. שזה? אם מדובר בשני מהנדסים, אז עוד שתי משכורות מהנדס חודשיות של (20000$) עם עוד תקורות של חפיפה, חניכה ותקשורת, ואז מיד מגלים שההספק במקום שיגדל נשאר אותו הדבר. ואז נשאלת השאלה, לשם מה להרחיב את הצוות? העבודה דואגת שכל הזמן ינוצל. ועם אותה עבודה ואותו זמן יש X הכנסות, אבל X ועוד 20000 הוצאות פלוס קנסות נלווים של זמן עבודה שמת בגלל בעיות בדינמיקה ובקואורדינציה בין חברי הצוות, באת לברך ויצאת מקלל. חוק פרקינסון מביא אותנו לדיון חדש לגמרי: מה גודל הצוות האידאלי? אם הולכים עם הנוקשות האופיינית לסקראם, אז כנראה הקטן ביותר שניתן כי פחות גדול, פחות בעיות של צוות גדול. אבל קשה להיות נוקשים וקשה ללהק שלושה/חמישה סופרמנים תחת קורת גג אחת. הפתרון? לפחות להיות מודע לזה שיש שתי ברירות, כפי שאמרנו קודם: או להתקשח או להרפות.

והנהמאמר אקראי ברשת על טיפים להפיק את המירב מסטנד-אפ, שעיקרו: להיות קשוח, להיות "נאצי", יוריד את המוראל. להרים את המוראל יותר מדי, יוריד את התפוקה. איפה שהוא צריך להיות באמצע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *