מקומות עבודה שמגייסים תמיד, מגייסים תמיד לא כי הם מתרחבים תמיד אלא כי יש להם את "הבעיה של דור ה-Y": עובדים צעירים, לכאורה מפונקים, שבאים והולכים ואחרי שנה וחצי מחליטים, אבוי, שלא מתאים להם ומשאירים את המעסיקים שלהם פגועים ומרוששים, מבזבזים כסף על הכשרה ועוד משלמים פיצויים לעובדים שעל פניו לא לויאלים מספיק למרות שקיבלו את כל התנאים שביקשו.

ובכן, למעסיקים שכאלה אני מסביר כדלהלן: אין כזה דבר עובדים לא לויאלים ומפונקים. יש כזה דבר סביבת עבודה רעה, ניהול רע, דרג שמעל לניהול שמעלים עין, אנשים שמאבדים עניין ואתגר וחוששים על ערכם בשוק. יש כזה דבר נפשות שבריריות שמרגישות שמתייחסים אליהן כמו אל פועלים סינים שנותנים להם לצנוח אל מותם. כולם מלוכסנים, כולם מדברים מצחיק, כולם ידפקו אותך ברגע שרק יהיו יכולים. המעסיקים הללו חייבים להבין שדפוס שחוזר על עצמו, עובדים שעוזבים, תחנת אוטובוס, הוא סימפטום לבעיה הרבה יותר עמוקה. צוות שההרכב שלו השתנה יותר מדי פעמים הוא להקה לא מגובשת, והדברים האלה לא באים משום מקום. הדברים האלה באים מפני שהמודעות של סביבת עבודה תקינה הולכת ועולה. העובדים של היום אולי לא יודעים להסביר את זה במילים, וחלקם דווקא כן, אבל ככל שהזמנים עוברים ושיטות עבודה "רזות" נפוצות יותר בשוק, האנשים שביום יום מיישמים אותן הופכים רגישים יותר ויותר לאי סדרים. לתחושה שהרזון הזה אינו רזון אמיתי אלא TOFI (שמן מבפנים), לתחושה שבמודע "הכלכלה" שלהם אינה בריאה, יש תוצאות, והתוצאות הן אנשים שחושבים על מעמדם בשוק שיילך ויירד אם לא יתרגלו את מה שצריך.

זו ההזדמנות גם להזכיר שסביבת עבודה תקינה כוללת לא רק תנאים, פיצות, ערבי חברה והפי האואר אלא גם שקיפות מלאה, יחס הוגן, ערך מוסף מקצועי (כגון השתלמות והעשרה), מרחב אישי ועוד. לנפנף באווירה צעירה זה נחמד, אבל צעיר הוא גם חסר נסיון, ולא על חשבונם של אותם עובדים שקמים ועוזבים. עקרון פיטר אומר שכל אדם שכתב שורת קוד בחייו מוכשר מספיק כדי להיות CTO של חברה, וכשחברות מחזיקות בשדרת ניהול חסרת ידע ונסיון ניהולי, הראשונים להרגיש את זה הם העובדים (האנג'לים? זה כסף קטן בשבילם). אז אתם עוד מתפלאים על התחלופה הגבוהה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *